מתקשרים אליי הורים שבורים ומרוסקים. פגעו להם בילדה. ריסקו את נפשה של התינוקת שלהם. הפגיעה בהם כהורים אנושה, יש תחושת כשלון של מי שלא הצליחו להגן. הם רוצים לחבק, לנשק ולהעביר את הכאב - מה שכמובן בלתי אפשרי, הם רוצים לנקום והם בכאב נורא.
חשוב שתתנו מקום מכיל לכאב, לזעם, לשנאה, להאשמה העצמית, לחוסר האונים ולתסכול.
חיוני לייצר הפרדה בין מה שעובר עליכם כהורים ובין מה שאתם צריכים לעשות כהורים.
כדי להתמודד תצטרכו להבדיל בין הפגיעה שכבר קרתה בעבר (אונס) ובין ההווה של ההתמודדות (הישרדות).
עליכם לזכור שהבת/ן שרד/ה את הגרוע מכול, ושמכאן צריך להתכונן להתמודד עם תוצאות הפגיעה ועם הטיפול בה/ו לטווח הארוך.
מה שעובר עליכם יהיה: זעם, כאב, פחד, חוסר אונים, ייאוש, הכחשה, שברון, שנאה.
מה שעליכם לעשות יהיה: להכיל, לחבק, לעטוף, להקשיב, ללוות, לתמוך, להיות.
החלק הבלתי נסבל הוא במעבר מהרגשות שלנו אל ההורות היומיומית. עלינו להיות האור באפלה בעבור ילד/תנו.
סטטיסטיקה על פגיעה מינית בילדים/ות
1 מתוך 5 ילדות/ים נפגעות/ים מינית לפני גיל 16.
עד גיל 12, אין הבדל במספר הבנות והבנים שנפגעות/ים.
רוב הפגיעות המיניות בילדים ובנוער, מתבצעות על ידי אדם שמוכר לילד/ה.
במחצית מהמקרים, הפגיעות חוזרות ולא חד פעמיות.
אין נתונים רשמיים על אחוז ההתנכרות במשפחות כלפי מתלוננים על אונס במשפחה, אבל המספר עצום ומדברים על רבע ועד שליש מהמשפחות.
סימנים שעשויים להצביע על פגיעה בילדים/ות
במישור הפיזי: דימומים וגירודים באיבר המין, כאבי בטן והקאות חוזרות, רגרסיה להרטבה.
במישור ההתנהגותי: הסתגרות חברתית, התנהגות מינית שלא תואמת את גיל הילד/ה, פגיעה עצמית והפרעות אכילה, שינויים חדים במצב הרוח, התרחקות, שתקנות וחוסר שיתוף, מקלחות תכופות או המנעות ממקלחות, ניסיון להימנע משינה לבד.
אם עולה חשש לפגיעה: נסו לשאול אם מישהו עושה משהו שלא נעים לילד/ה? אם נגעו לו/ה באזורים שאסור? גם אם התשובה שלילית, הזכירו לה/ו שאת/ה פה בשבילו/ה בכל זמן או מצב.
איך נעזור לבת/ן שלנו?
הימנעו משימוש במילים: צריך ל… חייבים ל… מוכרחים ל... במקום, בדקו בעדינות מה הילד/ה רוצה לעשות בהקשר לפגיעה בו/ה?
הבינו שההתמודדות עם הטראומה תימשך זמן רב.
נרמלו את החיים ואל תשדרו חרדות יומיומיות מקריסה.
אבל... קחו בחשבון שיהיו תקופות של טריגרים והסתגרויות, שהטראומה עשויה להשפיע על חרדתיות שתתפתח, דיכאונות, התפרצויות של כעסים, פגיעה בקשרים זוגיים, הפרעות אכילה, אובדנות, פגיעה עצמית, פגיעה אפשרית בתפקוד השוטף.
הטיפול בטראומה קשה כל כך היא רק באמצעות אנשי מקצוע ורק הנאנס/ת יכול/ה לבחור אם ללכת לטיפול.
צרו מרחב בטוח לילד/ה. שמאפשר לשתוק, לבכות, לכאוב ולדעת שאימא ו/או אבא נמצאים פה בשבילך.
אל תראו לילד/ה את עצמת הזעזוע והכאב שלכם. ילדים נוטים להגן על ההורים שלהם, הילד/ה עלול/ה להסתגר אם היא/הוא י/תחשוש שהמידע הרסני לך כהורה.
חזקו את הילד/ה על הבחירה לספר לך.
חשוב לאפשר לילד/ה לבחור במה לשתף, את מי לשתף ומתי. כבדו את הבחירות שלו/ה - גם אם המשמעות היא שבחר/ה לדבר עם אנשים משמעותיים אחרים בחייו/ה.
העבירו לילד/ה את המסר שחשוב לא להישאר לבד עם הכאב ופנה/י בעצמך לקבלת ייעוץ ותמיכה. ילדים מאמינים למעשים הרבה יותר מאשר למילים.
כשמדובר באונס במשפחה
הרחיקו את האנס מתחומי הבית.
אל תכפו על הנאנס/ת מפגשים משפחתיים איתו ואל תייצרו רגשות אשם מול סירוב להצטרף למפגשים.
אנס אב, סב, דוד או אח – הוא פושע שעבר עבירת מין שעונשה מאסר ויש קורבן לפשע שלו במשפחה.
אל תנסו לגרום לקורבן האונס לפקפק בעצמה/ו, יש לה/ו מספיק רגשות אשם גם בלעדיכם.
אין חוקיות שקובעת בכמה בני/ות משפחה אנס במשפחה יפגע. זה עשוי לקרות לאחת/ד, לחלק או לכולן/ם.
לרוב לא תראו סימנים ביומיום לעובדה שמדובר באנס. אין לו קרניים וזה לא אומר שהנאנס/ת משקר/ת.
לרוב הנאנס/ת י/תשתדל בכל הכוח להסתיר את האונס, בגלל פחד. שתיקה - אין פירושה שזה לא קרה.
הציעו לנאנס/ת לקבל עזרה נפשית ועודדו אותו/ה לדבר על הפגיעה. השתקתה ממשיכה את טראומת האונס.
כשמדובר בהורה המתמודד/ת עם פגיעה מינית בבתו, בבנו או בנכד/ה שלו/ה, השבר נוראי. הרי מה אנחנו רוצים - רק להגן עליהם/ן. מעבר לצורך להפנות את מי שנאנס/ה לקבלת עזרה, אל תשכח/י גם אותך. העולם שלך כהורה הזדעזע, וכדי לעזור עליך להיעזר.
אני פה כדי לעזור, זה המקצוע שלי ואני מזמינה אותך להתקשר אליי ולקבל עזרה.
הכשרתי כוללת: מטפלת בנפגעי/ות טראומה מינית בהכשרתי.
אני מאמנת אישית מוסמכת מטפלת ACT קבלה ומחויבות בשילוב מיינדפולנס מטפלת קוגניטיבית - התנהגותית LICBT אני פה בשבילך.
אור מרוני 052-5634826
Comments