נפגע/ת אונס י/תחווה פגיעה איומה באונס, אולם גם בני משפחתה/ו יעברו זעזוע מטלטל.  

​

כשמדובר באונס בכלל ובעיקר כשמדובר באונס בתוך המשפחה - כולם חווים זעזוע והלם. האמון שאמור להתקיים במשפחה מנופץ בשעה שכל ענפיה נקרעים מהמקום הבטוח אל גלים המאיימים להטביע אותם. 

​

משפחה שנקראת להתמודד עם אונס בתוכה, תחווה מגוון עצום של רגשות ושל דרכי תגובה: יש שיגיבו בהכלת הנאנס/ת, יש שיתעלמו מהנעשה ויתכחשו לו, לעתים עד לדחיית הנאנס/ת והאשמתה/ו באונס. לעומתם, יש את אלה שיילחמו בפוגע במלחמת חורמה. 

​

התגובות מרובות ושונות, אבל תמיד משולבות בהן תחושות חוסר אונים, אשמה, כעס, פחד ותחושה שהעולם שהכרתם עד לרגע זה קרס. 

​

• בני משפחה שעומדים לצד מי שנאנס/ה, חווים לא אחת האשמה עצמית, תחושה שהם לא הצילו אותה/ו, איך הם לא ראו? איך הם לא הגנו? מדובר בכאב שנושאים הלאה לשנים. 

​​

• אצל בני משפחה שהתכחשו לאונס, ניתן לראות במקרים רבים עם השנים תהליך של הפנמת האמת, וכשזה קורה, עולה גם כאב עצום, כי לא רק שהם לא הצליחו למנוע את האונס, הם גם לא היו שם לאחריו.  

​

תהליך של ריפוי המשפחה, דורש קודם כל את ההבנה שמי שנאנס/ה אמר/ה אמת. ללא הבנה זו לא ניתן יהיה לרפא את הפצעים. מתוך הבנה זו ניתן יהיה להתקדם אל השינוי. 

 

החלמה דורשת תמיד חמלה, וזו חיונית לתהליך של שיקום היחסים בין בני/ות המשפחה. את העבר ואת מה שקרה בו - לא נוכל לשנות, אבל אם נזכור שבכל רגע נתון, כולנו עושים את המיטב לו אנו מסוגלים באותו הרגע - ושהטבע כופה עלינו קודם כל לשמר את עצמנו - נוכל לאט ובזהירות לשקם את היחסים אותם קרע האנס. 

​

אני שורד גילוי עריות מגיל שש ועד גיל 12.5, גם המשפחה שלי עברה את אותו ההרס ולאט, עם הזמן ובעבודה סיזיפית השתקמנו כמשפחה. כולנו נושאים את צלקות האונס שלי ונישא אותן לנצח, אבל כמשפחה ניצחנו. 

​

מדובר בתהליך קשה וכואב, אבל ניתן להצליח בו אם מספיק אמיצים. 

​

אני מזמין אותך - בת או בן המשפחה, אח, אחות, אימא או אבא, סבתא או סבא, שחשים בכאב הזה קורע את הלב ברמה יומיומית ממש - פנו אליי ותנו לי לעזור. 

​

אשמח אם תתקשר/י אליי.  

אור

​