לא קיים ויכוח ולא קיימת מריבה שבה רק צד אחד "אשם" או "אחראי/ת אחד/ת לסיטואציה". בזוגיות, מדובר תמיד באינטראקציה בין שתיים/שניים, ולכן שני אנשים אחראיים למצב ולתוצאותיו.
ברגע שברור שהאחריות על הסיטואציה מתחלקת בין שתי/שני א/נשים, גם העבודה והפתרון למצוקה מתחלקים בין שתיהן/שניהם.
אם שני הכללים הראשונים דיברו על אמירת אמת מוחלטת ועל הקשבה מוחלטת, הרי שמה שמחבר בין שניהם זו לקיחת אחריות אישית הדדית מצד שני הצדדים.
הכי קל להיכנע לדפוסים, לשתוק, לנהום, לכעוס, להסתלק מהקשר או לעשות כל דבר הרסני אחר בקשר, כדי להימנע מחשיפה.
אחריות אישית של שני הצדדים, מחייבת שיח אמיתי. היא מחייבת עבודה משותפת על הבעיות בקשר. היא מבטיחה שגם בקשיים, אף אחת/ד לא י/תרגיש לבד בתוך הקשר.
אחריות אישית פירושה, שאין זו אחריותו/ה של אחד/ת מאתנו "לרדוף" אחרי האחר/ת. גם לא מדובר בסילוק/הסתלקות מהקשר בשם הפגיעה. לא מדובר בפגיעה ובפיצוי, אלא בלקיחת אחריות על המצב ובעבודה משותפת כדי לתקן את הדורש תיקון.
האשמה של צד אחד כלפי הצד השני, לעולם לא יכולה להביא לתיקון המצב. היא יכולה לגרום להתגוננות ולרגשות אשם, אבל אלה לא מתקנים את הטעון תיקון. להפך, הם גורמים לצד הנאשם לתחושה רעה ולצורך לרצות.
ריצוי - הוא תוצר ישיר של ביטול עצמי, שנובע מפחד לאבד מפחד לפגוע או ממניפולציות שמבצע הצד השני.
הביטול העצמי, הוא האויב המר ביותר של הזוגיות. לא יכולה להתקיים זוגיות באווירה של פחד, של השתקה. גם אי אפשר אף פעם לרצות - כי הצד אותו מנסים לרצות, יעלה תמיד את סף הריצוי שלו. מדובר במלחמה אבודה מראש. הדרך היחידה להתגבר על דפוס הריצוי והמניפולציות, הוא בהבנת ההכרח לקחת אחריות אישית הדדית על הקשר, ולהתמודד יחד עם הקשיים ולא מתוך האשמות.
ההתמודדות עם הקשר מתחילה תמיד בבחירה לאחריות אישית הדדית שנובעים ממנה הקשבה ואמירת אמת מוחלטת.
הכלל שמחבר בין אמירת האמת להקשבה - הוא האחריות האישית ההדדית.
אם את/ה מרגיש/ה שהיית רוצה להגיע לסוג השיח הזה בזוגיות שלך אבל שאת/ה מתקשה, אני מזמין אותך להתקשר אליי ולעבור איתי את המסע שיאפשר לך להגיע לזוגיות מהסוג הזה.
אור, 052-5634826
留言