מאת: אור מרוני
חודשיים אחרי הניתוח והשלב הרשמי האחרון שנותר לי הוא שינוי המגדר בתעודת הזהות (יקרה בחודש הבא - יש תורים במשרד הפנים).
באופן רשמי - תהליך ההתאמה המגדרית שלי הסתיים. אני עובר היום כגבר בכל מקום. בחדר הכושר כבר לא מסתכלים בהלם מהשדיים אל הזקן, אלא מברכים ב"שלום גבר" או "אהלן אחי". אני מרגיש הכי שלם והכי מאושר שהייתי אי פעם בגוף שלי. לא יכולתי לבקש יותר.
אני על טסטומקס 100 בכול יום (ג'ל טסטוסטרון שמורחים על הזרועות, הבטן או הרגליים), הגוף שלי מאושר לקבל את ההורמון הזה - זה מרגיש קצת כמו פופאי ביום טוב. מבחינה רגשית - הטסטו מאזן ומווסת אותי מאוד. אני הכי אסוף שהרגשתי בימי חיי.
אני גבר טרנסג'נדר. בפאנל בו הרצאתי, שאלו אותי למה אני מוסיף את "הטרנסג'נדר" אחרי הגדרת "הגבר", ויש לזה כמה תשובות:
יש לי היסטוריה שלטוב ולרע יצרה את מי שאני.
ההיסטוריה הזו מאפשרת לי להגשים את חלומו של כל גבר ממוצע - אני יודע מה נשים מרגישות :)
בעבר נחשבתי ללסבית גברית. היום אני נחשב לגבר עדין יחסית לגברים שמסתובבים בחוץ. עכשיו אני בתהליך של לימוד הגבריות ואימוץ מה שנכון לי. וזה כל כך שונה.
מעולם לא הייתי אישה, בטח לא בסטנדרטים הנשיים המקובלים. אבל הכרתי את השיח עם נשים, היו לי חברות נשים ובעיקר הייתה לי קהילה לסבית.
עכשיו אני צריך לבנות לי קהילה חדשה ולא רק אני - גם דבי אשתי, שעד היום נחשבה ללסבית ופתאום היא מה? סטרייטית?
ואני, גבר סטרייט?
נשמע לכם מסובך? זה הרבה יותר מזה.
אם בעבר הוזמנו למפגשים של הקהילה הלסבית - היום אנחנו מוקצים ממנה, כי לא מקבלים זוגות סטרייטים... אבל מי שמכן לקבוע לנו מה אנחנו? (כן אני כועס מאוד על הדרתה של דבי שלי מהקהילה שלה).
אם קודם ההתמודדות הייתה עם טרנספוביה מצד הסטרייטים, עכשיו כשאני עובר לחלוטין כגבר, הטרנספוביה היא מהקהילה הלסבית. אי אפשר לנצח כנראה בכל החזיתות.
מה זה אומר לעבור כגבר?...
אני בתהליכי למידה של מה זה אומר להיות גבר ולעבור כגבר במרחב הציבורי. אני נדהם בכל יום מחדש ובכל יום מדבר אחר... כשאני הולך ברחוב אני מגלה שנשים מפנות לי את המדרכה ופתאום גם גברים... כשאני מדבר על נושא מסוים ההתייחסות היא כאל בעל ידע - ולא משנה אם אני מבין בנושא הזה או שלא... ברגע שאני עובר כגבר מתייחסים אחרת לדברים שאני אומר. הצעות השכר שמופנות אליי גבוהות יותר משהיו עד לשינוי...
אם בעבר יכולתי להיתקל ביחס פחות מכבד מצד גברים, מהרגע שאני עובר כגבר היחס הוא כאל - שליט אח. ומה שאני מודה שהכי מטורף בעיניי: ההתנהגות המרחבית שלי משתנה, אני מוצא את עצמי הולך בטוח ברחוב, לא מפחד יותר משום דבר בחושך. זה פתאום לא הטרף שהולך ברחוב אלא הטורף.
הדרך בה אני מגיב או יוזם שיח במרחב הציבורי השתנתה. כבר אי אפשר סתם לחייך לתינוק - כי זה לעבור סוטה; אם אני פונה לאישה אני רואה שפת גוף שונה לחלוטין מזו שהופנתה אליי כלסבית... התגובה היא של אישה שגבר מדבר אליה וזה לא דומה לשום דבר שהכרתי. בשדה החברתי - מימיקת הפנים נדרשת להיות הרבה יותר מסוגרת ופחות חושפנית מבחינה רגשית.
אם לקצר, סיימתי את תהליך השינוי הפיסי שלי (ברובו, הטסטוסטרון עוד ייצר שינויים קטנים בדרך), אבל תהליך ההתאמה המגדרית יימשך עוד כמה שנים. מתישהו אפסיק להיות מופתע מההבדלים בתפיסה החברתית שבין נשים לגברים, ועד אז אני לומד את תפקידי בעולם הזה כגבר - טרנסג'נדר - פמיניסט וכן, סטרייט.
אם מצאת את עצמך בדברים שכתבתי, אני מזמין אותך להתקשר אליי ולהיעזר בי כמטפל בדרך שלך.
אור - 052-5634826
פרק 1
פרק 2
פרק 3
פרק 4
פרק 5
פרק 6
 |  |
Ⓒ כל הזכויות שמורות לאור מרוני
Comments