מאת: אור מרוני
זה הפוסט האישי ביותר שכתבתי עד היום, ואולי הוא ייכתב קצת מבולבל כי אני כותב אותו יום לאחר ניתוח הסרת השדיים.
חמש דקות לפני שהכניסו אותי לחדר הניתוחים, עוד שאלתי את עצמי אם אני בטוח. "זה רק כסף", אמרתי לי, "מקסימום הלכו 25,000 ש"ח, אבל תהיה בטוח".
הייתי בטוח.
השבועות האחרונים היו מלאים בעשייה לקראת הניתוח העליון FTM. חודש וחצי לפניו חליתי בדלקת ריאות בשתי הריאות והלב נפל לי. הייתי חייב להחלים ובמהירות כדי שהריאות יעמדו בהרדמה.
רופאת המשפחה הנהדרת שלי טיפלה בי בשני סוגים שונים של אנטיביוטיות והחלמתי שבועיים לפני הניתוח. היו מלא בדיקות: אולטרא סאונד שדיים, רנטגן ריאות, בדיקות דם, אקג... ולצדן השאלה הגדולה ביותר: אני בטוח במה שאני עושה?
והתחילו חלומות. בכל לילה חלום אחר שקשור לשינוי. לילה אחד חלמתי שהתעוררתי לבטן שלי שהפכה למכוסה זיפים (זה היה די מבהיל), בלילה אחר הייתי ההתגשמות של הגבריות כפי שאני חווה אותה, בלילה השלישי שוחחתי עם השדיים שלי... המון חלומות שאפשרו לי להתמודד עם מגוון התחושות שעלו ובדרך כלל לא היו במודע.
את ההכנות לניתוח ליווה המצב הבטחוני, שלא ממש הוסיף רוגע. רגע אנחנו מחסלים גנרל איראני, שבוע לפני הניתוח איראן תוקפת אותנו בחצי מיליון כתב"מים... ועולות מיליון שאלות של: יהיה ניתוח? תהיה מלחמה עם איראן? אימא'לה מה קורה פה?
ולמרות המצב הבטחוני המערער, את השבוע האחרון לפני הניתוח הקדשתי לפרידה מהשדיים. פתאום יכולתי להניח בצד את הדיספוריה ולדבר איתם. להודות להם על מה שהעניקו לי לאורך השנים ולהיפרד מהם מאהבה ולא משנאה עצמית. אני פשוט גבר ולא אישה ולכן אני לא רוצה לחיות עם שדיים. היכולת לעשות את השינוי הזה בגישה עשה לי ממש טוב.
כדי להצליח לעבור את הניתוח ברגיעה, נדרשתי לחלק את ימי השבוע בין שמונת הדוגיווקרים שלנו שמורידים את חמשת הכלבים - דבי אהובתי לא יכולה להוריד אותם והיה ברור שאחרי הניתוח אני לא אוכל. אבל הם נרתמו, וכל אחד/ת מהם/ן לקח/ה לפחות יום אחד של הורדות - ארבע הורדות למי ששואל :) זו הסיבה שתכננתי את הניתוח לפסח - שאדע שהכלבים מטופלים וכל צרכיהם נענים.
בערב חמישי התאשפזתי בבית חולים אלישע. קיבלתי חדר סוויטה עם מיטה, ספה, כורסה נפתחת, טלוויזיה גדולה ובעיקר צוות רפואי שעמל מסביבי לאורך 18 השעות בהן הייתי שם. מעולם לא שהיתי בבית חולים שהרגיש כמו בית מלון. הכול ריחני, נעים, מבריק בנקיונו והקירות צבועים בצבעים נעימים שלא מזכירים בית חולים.
אהובתי נסעה הביתה מיד כשהתאשפזתי כדי לטפל בחיות ואני נרדמתי כבר באחת עשרה נרגש לקראת יום המחרת.
ב-05:45 השכמה לבדיקות אחרונות, מקלחת ובגדי חדר ניתוח. משם גלגלו אותי בכיסא גלגלים אל חדר ההמתנה לניתוח. זה היה החלק שבו התחלתי קצת לפחד, סוג של התקף חרדה. ניסיתי לברר למה אני בקוצר נשימה. הזכרתי לעצמי שאני יכול לבטל את הכול, שזו הבחירה שלי, נשמתי עמוק ולאט נרגעתי. גם אם בחרתי בניתוח ובתהליך - מפחיד לעבור אותו בפועל. מפחיד לדעת שאני מסיר חלק מהגוף שנולדתי איתו וגדלתי איתו, ומה אם אתחרט? מה אם אני עושה את טעות חיי? זה לא שאפשר להחזיר אותם אחר כך...
שכבתי במיטה כשכפות הידיים שלי מונחות על השדיים. מרגיש אותם, מרגיש אותי. מתחבר לרגשות שלי, לצרכים האמתיים שלי. לאט הנשימה חזרה לקצב הרגיל. ידעתי שאני עושה את מה שנכון לי.
כמה ימים לפני הניתוח כתבתי למנתחת שלי הד"ר ראניה אלח'טיב פאהום שאני מטפל בפוסט טראומה ובא מתוכה. ביקשתי שתרחיק ממני גברים בחדר הניתוח עד שארדם. כשהובילו אותי לחדר שמעתי אותה מורה לכל הגברים שהיו שם להתפנות ולהיצמד לקיר עד שתודיע אחרת. באותו הרגע ידעתי שבחרתי הכי מדויק לי. רק גבר אחד היה לידי - המרדים, והוא היה כל כך נחמד וחייכני, שיכולתי להירגע לגמרי.
הניתוח נמשך שעתיים ורבע, ושעתיים אחריו התעוררתי כשהדבר הראשון שאני רואה מולי הם פניה של דבי שלי, אהבת חיי שתמיד נמצאת לצדי.
הנחתי את היד על המקום בו היו שדיים והרגשתי את החבישה ושהם לא שם יותר. המסע הושלם.
השתחררתי אתמול מהאשפוז בסביבות השעה ארבע והיום שבת ואני כותב.
אני אתחיל מלומר שבינתיים אין כמעט כאבים. אני עייף, אני ישן לא מעט, מקשיב לגוף, ועד עכשיו לקחתי פעם אחת אופטלגין וזהו.
ואני בעיקר מאושר ומחכה לרגע בו יוסרו התחבושות ואוכל לראות אותי.
כן גיליתי שיש לי בטן די גדולה... היא הסתתרה מתחת לשדיים ועכשיו לא ניתן עוד להתעלם ממנה. אז דיאטה כי אני מתכוון להיות גבר חתיך. אבל קודם נחלים :)
התמונה שלמעלה צולמה עוד בבית החולים, רגע לפני שעליתי על אזרחי בדרך הביתה. נדמה לי שלא ניתן להתבלבל באושר שאני מרגיש בה.
המסע שלי לשינוי המגדרי התחיל רשמית לפני שנה וחודש, אבל בעצם חייתי אותו כל חיי. לפני שבוע קיבלתי אישור לשינוי הסטטוס המגדרי בת"ז מנקבה לזכר - זה השלב הבא שאבצע.
אנחנו חווים מסעות בחיינו והם לא קלים. הם דורשים מאיתנו תשובות לשאלות נוקבות. הם דורשים מאיתנו אמת.
הגעתי לאמת שלי ובפעם הראשונה בחיי, אני מרגיש שאני בגוף הנכון לי.
אם מצאת את עצמך בדברים שכתבתי, אני מזמין אותך להתקשר אליי ולהיעזר בי כמטפל בדרך שלך.
אור - 052-5634826
Ⓒ כל הזכויות שמורות לאור מרוני