קונפליקט בין אנשים נוצר תמיד מפגיעה בתחושת הערך העצמי. כלומר, אם תרגיש/י שהדברים שמסתתרים מאחורי הדברים שאמרתי הם שאני לא מכבד/ת אותך, או שאת/ה לא שווה, או שאת/ה פחות... הקונפליקט ייווצר מתחושת העלבון שתרגיש/י.
וברגע שיש עלבון, אנחנו נסגרים, מתקפדים בתוך קוצי ההגנה שלנו ואין עם מי לדבר. אף אחד לא בבית. אנחנו נגיב בבכי, בכעס, בשתיקה, בהתפרצות, בהתעלמות... כל אחד ואחת על פי דרכו/ה.
מרגע זה, לא באמת משנה מה אמרו לנו, משנה רק מה ששמענו, ובדרך כלל לא נשמע באמצעות האוזניים אלא באמצעות הדפוסים שלנו, שנוצרו מפגיעות עבר דומות - זהות או מדומיינות, כי הרי אנחנו לא באמת שומעים את מה שאמרו, אלא את מה שנדמה לנו שאמרו.
מפה המרחק קצרצר לפיצוץ, לייתר דיוק, ממש ממש מזל שהכפתור האדום לא נמצא בהישג ידנו.
נשמע מוכר? אני בטוחה שכן.
אבל מה אם יש דרך אחרת, דרך שהיא נורא קשה, כי היא מאלצת אותך עכשיו לשים בצד את מה שנדמה לך ששמעת, רק כדי לבקש הבהרה למה שנאמר. ואת ההבהרה לא נבקש בשאגה של: "מה אמרת? לא, לא, אני רוצה לדעת מה אמרת..." מה שכמובן יעשה הכול הרבה יותר גרוע.
כדי לדעת באמת מה שנאמר נגיד: "אני שמעתי שאמרת ... זה מה שאמרת באמת?" כששואלים בצורה כזו, לא מאשימים, אלא מבקשים הבהרה אמיתית.
אם היה ניסיון פגיעה אמיתי ויחזרו עליו - כמובן שתמיד אפשר להיעלב, לכעוס להתפוצץ או כל תגובה אחרת, אבל בחלק משמעותי מהמקרים, השאלה הזו תביא להבהרה שתאפשר לרדת מהעץ, להרגיע את העצבים ולדבר.
וממש קשה כשנדמה שאמרו לנו משהו שפוגע בערך העצמי שלנו, לעצור, לנשום עמוק ולבקש הבהרה. זה קשה כי משהו נרעד בנו, משהו עמוק וחבוי, לפעמים ילדי, מרגיש נפגע... אבל צריך לזכור שאנחנו מול מי שאמור/ה לאהוב את מי שאנחנו, מול מי שלא ינסה לפגוע בנו במזיד. צריך לזכור את זה ולומר: "אני שמעתי שאמרת ... זה מה שאמרת באמת?"
תגלי/ה במהרה שאתם מצליחים להימנע מקומות שבעבר היו גורמים לכם לפיצוץ שהדרך מהם בחזרה כמעט בלתי אפשרית.
ככה מתחילים לעבוד על דיאלוג בונה בתוך מערכת יחסים חברית, הורית, זוגית, משפחתית.
אשמח לעזור בהתמודדות עם התמודדויות נוספות שמטרידות אותך.
אור 052-5634826
Comments