כשאנחנו נתקלים/ות בפוסט טראומה מורכבת אצל א/נשים אחרים, במקרים רבים אנחנו נרתעים. קשה לראות וקשה להתמודד עם הסימפטומים. כדי להסביר מהי פוסט טראומה מורכבת, אני איעזר בציטוטים של מטופלים/ות שמתארים/ום אותה (כל השמות בדויים). הציטוטים טריגריים מאוד.
פוסט טראומה מורכבת או C-PTSD, נגרמת כתוצאה מפגיעה נמשכת ומשמעותית בילדות (אלימות / פגיעה מינית), או כתוצאה מחיים בתנאי שבי היכולים להתקיים בזוגיות רעילה, בשבי בצבא, בחיים בכת ועוד.
ילדות/ים, נשים וגברים בכל הגילאים, חשופות/ים לפגיעה האיומה הזו, שנחקקת בנשמה כפצע חשוף שמחייב עזרה כדי להחלים ממנו.
פוסט טראומה מורכבת נוצרת גם ממצב של בדידות רגשית קיצונית של התינוק בגילאי 0-18 חודש. חוסר מגע מצד המגדל/ת הראשי/ת, חוסר תחושת נאהבות ייצרו סימפטומים דיסוציאטיביים בבגרות, התקפי זעם וחרדות שאופייניים לפוסט טראומה מורכבת. כלומר, הפגיעה לא חייבת להיות רק בעשיית רע, אלא בתחושת הנטישה והאין של התינוק/ת.
יש לה תסמינים מרובים וקשים, חלק מהם מוצגים כאן:
מספרת יונית: "היה רגע שהרגשתי שאני לבד בעולם ואף אחד לא רואה אותי. זו תחושה נוראית של בדידות שאני עוברת משהו נורא קשה, קשה לי לתפקד ואף אחד לא רואה אותי ואני אהיה תקועה עם זה לבד כל הזמן, כי לא רואים אותי. אני משוגעת. אני לא בסדר. כולם סבבה ולמה אני ככה. תחושה של אכזבה נורא קשה מהאנשים שסובבים אותי: איך אתם לא רואים אותי?
"זה הכניס אותי להתקף חרדה. הרגשתי בו לחץ בחזה, ממש חזק עם תחושה של הפרעות בקצב הלב. כאילו שאני עוד רגע מקבלת התקף לב. והבנתי שזה התקף חרדה אבל אחר כך נכנסתי בעיית נשימה, התנשפויות מטורפות, זה נמשך כמה דקות, קצת סחרחורת מההיפר ונטילציה. זה היה לכמה דקות ואז עבר, אבל רק למחרת התאוששתי מהתשישות."
מספר רוני: אני מאמין שאני עלוב כבר מהיסודי, כשלא הזמינו אותי למסיבת הכיתה והזמינו את כל השאר. הייתי עם הילדים שהתחילו להם חצ'קונים בגיל ממש מוקדם והציקו לי כל הזמן על זה. הייתי מהחנונים, שקט וביישן. אף פעם לא הרגשתי שאני טוב מספיק. גר עם הורים ואף פעם לא מקבל פידבק חיובי. אם קיבלתי 85 במבחן באוניברסיטה, אז תמיד תהיה השאלה למה לא קיבלת 100? כילד הייתי תלמיד מצטיין ואם קיבלתי פחות ממאה עיקמו פרצוף והתגובות היו פושרות. אז אולי קנה המידה שלי לא תקין. כי אני תמיד מרגיש שאני מפסידן. תמיד בהשוואה לאחרים ולעולם לא מרוצה.
"אני כל הזמן כועס. כל הזמן בנקודת פיצוץ. כל הזמן מרגיש ששום דבר לא מספיק ולא יספיק אף פעם כדי שיתגאו בי. אז אני מתפוצץ ואני הורס לעצמי כדי שתהיה לי סיבה טובה להיכשל. וכשאני כועס אני מחרב מערכות יחסים באופן סדרתי, כי מי רוצה להיות עם אדם שלא שולט בזעם שלו?"
מספרת שלומית: "אני בת 37 ואני נאלצת להשתמש בתחבושות כל הזמן, כי כשאני נזכרת באלימות שבה נאנסתי אני מרטיבה בלילה וביום מרוב פחד. זו הרגשה נוראית של השפלה. השתן בורח לי לאורך כל היום."
מספרת זוהרה: "כשאני אוכלת אני מרגישה מלוכלכת מבפנים - כי לכלכו אותי בפגיעות אז אני רוצה להרגיש נקייה מבפנים, להרגיש שליטה, הנה אני זו ששולטת היום במה שנכנס לי לגוף. גם לאכול זה לשלוט. אבל לא מגיע לי, אני אפס אני מקולקלת, אני אפס אחד גדול, אני מקרה אבוד, אני הרוסה."
מספרת רונית: "בגיל 14 כבר הייתי אלכוהליסטית והשתמשתי בסמים בכמויות. אני חייבת ללמוד לווסת את הרגשות והתחושות. אני מאוד אימפולסיבית ואגרסיבית לפעמים, והייתי רוצה לדעת להשתלט על זה. אני רוצה גם פעם אחת בחיים שלי להרגיש בטחון. אני אף פעם לא הרגשתי בטחון. אני רוצה שיהיה לי בטחון גם בסביבה שלי. אני כל הזמן פוחדת להיפגע שוב. לא יוצאת בערב מהבית אם לא תכננתי מראש את המסלול. מוודאת שהדרך מוארת. לא נכנסת למעליות עם יש בהן גבר אחד. אני מתה מפחד כל הזמן."
מספרת דלית: "אני לא יכולה להסתכל על עצמי בראי. אני מרגישה שההיא בראי קוראת לי לחתוך אותי. הזכוכית מטריפה אותי ואני חייבת לשבור משהו ולחתוך. לחתוך את הכיעור הזה שאני רואה מולי. אני כל הזמן רעבה ולא יכולה לאכול. האוכל נתקע לי בגרון. שומעת את הצרחות של ההורים שקוראים לי שמנה וזוכרת את המכות שלהם, ואז חותכת כדי שלא יכאב כי אחרת אקח כדורים ואמות."
אפשר לטפל בפוסט טראומה מורכבת וניתן לשוב לחיים נורמטיביים, תקינים ובעיקר שמחים.
אור מרוני, 052-5634826 https://www.ormaroni.net
מטפלת טיפול מוכוון טראומה, מטפלת NLP
מטפלת קוגניטיבית - התנהגותית LI-CBT.
מאמנת אישית מוסמכת
Comments