חברה יקרה ביקשה ממני טיפ להתמודדות עם אלימות מילולית או פיזית, שלדבריה משתקת אותה...
לא משנה אם מדובר באלימות פיזית או מילולית שמופעלת כלפיך - איש/ה שמדבר/ת אל איש/ה אחר/ת בצורה אלימה, או פוגע/ת בה/ו פיזית, לא אוהב/ת אותה/ו, לא מכבד/ת אותה/ו ועלול/ה להיות מסוכנ/ת לו/ה. וזה חד משמעי.
הפתרון היחיד שקיים אל מול אלימות הוא להפסיק אותה, ואת זה עושים בצורה חדה וברורה: ברגע שהופעלה נגדך אלימות קומ/י ולכ/י משם.
מה זו שפה אלימה?
ויכוחים קורים בין אנשים ואפילו אפשר לריב, אלימות מצטרפת לשיח כשמפסיקים לדבר לגופו של עניין ומתחילים לדבר לגופו של אדם. כשבמקום לענות על הנושא שעליו מתווכחים, פתאום עוברים לדבר על תכונות האופי / יופי / שכל של מי שממול. משם המרחק לקללות, גידופים והשתקה בצרחות - קצרה.
ומשם, המרחק לאלימות פיזית - קצרה לא פחות.
מי שלא נותן מקום ל"לא" שלך, מי שלא מתייחס לבקשתך להפסיק את השיח האלים - לא רואה אותך, לא סופר אותך, וזה בדיוק הזמן הנכון לקום וללכת משם.
אני יודע שאני נשמע חד משמעי עכשיו, ואני אמור לתת לך כלים להתמודדות... אבל זה המקום שבו אני אומר - זו לא ההתמודדות שלך, זו ההתמודדות של מי שאלים כלפיך. אותו/ה איש/ה צריכ/ה לקחת את עצמה/ו לסדנה בשליטה בכעסים ולעבוד על הדרך שלה/ו להגיב.
זה המקום שבו זר פרחים והתנצלות לא מספיקים, כי ההסלמה תגיע ועוד אחת אחריה... עד שהמצב יצא משליטתך, עד שיהיה מפחיד מדי ללכת.
אהבה היא המקום שבו את/ה מרגיש/ה בטוח/ה להיות את/ה.
הדרך היחידה להתמודד מול אלימות היא למנוע את המשך קיומה וזה קשה, כי באינסטינקט מול אלימות - רובנו לא ממש מצליחות/ים להילחם כראוי ואנחנו קופאות/ים, לא הוכשרנו לזה,
הא/נשים שאלימים/ות כלפינו, לא התחילו את הקשר איתנו באלימות - אחרת היינו בורחות/ים מהם/ן כמו מאש. האלימות התגנבה לתוך הקשר, בדרך כלל לאט, סוללת לה דרך נחשית בעקביות, מתפתלת במעלה הנשמה והגוף שלנו, עד שלא נשאר לנו מקום לנשום.
הקושי לעזוב את הא/נשים האלימים/ות נמצא בזיכרון שלנו מהם/ן, זיכרון שמוביל אותנו לימים ההם, היפים, בהם ריב היה נגמר בצחוק ובסקס ולא בתחושת ההשפלה והפחד...
בבסיסנו, אנחנו פוחדים מביצוע שינויים באופן אקטיבי, וכשאנחנו מדוכאים, זה קשה שבעתיים. אבל יש שינויים שאנחנו נאלצות/ים לבצע, כי אנחנו מבינות/ים שאנחנו בסכנה ולעתים שהילדים שלנו בסכנה, ופה דווקא הפחד יעניק לנו את הכוח לקום ולשנות את המצב.
אף אחת/ד מאיתנו, לא רוצה לחשוב על המקום או הרגע שבו הוויכוח או הריב יחרגו למקום מסוכן. בריב רגיל בין בני/ות זוג - זה לא אמור לקרות. מדברים, צועקים, מתווכחים, אבל זה לא מסוכן, כי זה לא אלים.
ברגע שהאלימות הופכת לחלק מהשפה בין בני/ות הזוג, כל רעה שאת/ה יכול/ה לדמיין שיכולה לקרות - בהחלט עלולה לקרות במציאות.
וזו הסיבה בגללה עם אלימות לא מתמודדים אלא הולכים ממנה. אם הצד התוקפני לא מוכן לקחת אחריות וללכת לסדנה לשליטה בכעסים, קומו ולכו. אל תהפכו לעוד כותרת בעיתון. יש לנו מספיק כותרות זוועה.
התקשר/י לקווי הסיוע לקבלת עזרה. אם מדובר באלימות פיזית - התקשר/י למשטרה. מגיעים לך חיים נטולי אלימות. חיים של כבוד הדדי ושל אהבה.
אשמח לשמוע אם הטיפ הזה שיפר לך את החיים ואשמח לא פחות לסייע בדברים נוספים שמטרידים אותך.
חשוב לזכור: מדובר בטיפ אחד ולא במסע אימוני שבא לפתור דילמות לעומקן. באם את/ה מרגיש/ה טרוד/ה בעניינים שונים, אשמח לסייע בתהליך אימוני מלא, פנים אל פנים או בזום.
דבר/י איתי,
אור, 052-5634826
מטפל נפשי ומאמן אישי
Comments